סיפורו של שדה התעופה נתניה דרום / תא”ל (מיל’) ד”ר דני אשר

עם פרוץ מלחמת ששת הימים ובעקבות תקיפת חיל האוויר המצרי בבוקר ה- 5 ביוני, במסגרת מבצע “מוקד”, הצטרפה גם ירדן למעגל המלחמה. כוחות הצבא הירדני הופעלו במספר הזדמנויות כבר ביום הלחימה הראשון, לפגיעה במטרות מעבר לקו הירוק בשטח ישראל. הפעלתם התבצעה על פי תוכנית המפקדה הערבית המשותפת, שמפקדה, הגנרל המצרי עבד אל מונעם ריאד[1], פעל מעמאן, לפיה הוחלט להפעיל מטוסים, ארטילריה, וכוחות קומנדו מערבה, בעיקר לפגיעה בשדות התעופה של ישראל.

בבוקר ה-5 ביוני בשעה 09:45 הורתה מפקדת הצבא הירדני (בהנחית המפקד המצרי) לכל היחידות בקו לפתוח באש. תותחי ה”לונגתום” ארוכי הטווח קיבלו משימה של הפגזת שדות התעופה הישראלים שבטווחיהם. שני גדודי קומנדו מצרים שהגיעו לירדן, תוכננו לחדור לישראל משטחי הגדה המערבית עם חשיכה ולפגוע בשדות התעופה (גדוד 53 בשדות בלוד, רמלה, ובעקרון ואילו גדוד 33 בשדה התעופה בסירקין בהרצליה, בעין שמר וברמת דוד).

באותה עת פתחו כוחות חטיבה 3 הירדנית באש שטוחת מסלול באזור ירושלים והר הצופים. בשעה 11:40 נפתחה גם אש תלולת מסלול, של מרגמות ואחר כך גם תותחים לעבר שכונות ומחנות צבא בירושלים.מעט אחר כך נפתחה גם אש ארטילריה לעבר מטרות בצפון השומרון ובדרום הר חברון, ב-12:00 הונחתה ארטילריה על כפר סירקין וב-13:00 גם לעבר אזור לטרון והשרון. בשעה 12:30 דולגו התותחים ארוכי הטווח כדי שיוכלו לפגוע בשדות התעופה מגידו, רמת דוד ושדה דב. עם חשיכה החל ירי לעבר מטרות ומתקנים באזור המרכז כולל מחנה כפר סירקין , מפקדת פיקוד המרכז ומתקן נוסף ברמלה, שדה התעופה לוד ואזור צהלה – הדר יוסף. 10 פגזים נפלו באזור תל אביב כולם בקרבת תחנת הכוח רידינג ושדה התעופה דב. פגז בודד נפל בלב העיר בקרבת כיכר מסריק.

בשעה 11:50 שולב גם חיל האוויר הירדני בהתקפה. 6 מטוסי “האנטר” ירדנים משדה התעופה מפרק, צלפו על סוללת מרגמות ליד מושב פורת שבגוש תל-מונד ותקפו מטרות אזרחיות באזור התעשיה בדרום נתניה (בית החרושת “אביק”) ובצפון מערב כפר סבא ( בית החרושת “אלבר”). בנוסף השמידו מטוס נורד שחנה על המסלול בשדה התעופה סירקין.

על השאלה מה חיפשו הירדנים מדרום לנתניה ולמה בחרו במטרות האזרחיות האלו ניסיתי לתת את הדעת. המלך הירדני חוסיין מתאר בספר “חוסין פותח במלחמה” כיצד נגרר למלחמה. לטענתו הופעלו מטוסי חיל האוויר הירדני על פי תוכנית של מבצע משותף עם העיראקים והסורים[2]. משבוששו הסורים והעיראקים להמריא יצאו ההאנטרים הירדנים לבד להתקפה. משהשלימו משימתם כבר לא היה להם היכן לנחות כיוון שבסיס הבית שלהם במפרק, הותקף גם הוא.

“שלוש פעמים תקפו מטוסי ההאנטר שלנו את הבסיסים בנתניה שבישראל מבלי שנגרמו להם אבדות” מציין חוסיין[3]. בניסיון להבין אלו מטרות תקפו הירדנים מציינת מערכת הספר כי בסיס אוויר “דרום נתניה” הופיע כאחת המטרות המרכזיות בהוראות המבצעיות של תוכנית “אל חוסיין”. והיא מוסיפה: יש בכך כדי להצביע על איכות המודיעין הירדני. לטענת המערכת, שבראשה עמד קצין מחקר מודיעין של צה”ל – התצפיות הירדניות ארוכות הטווח באיזור טול כרם ראו מטוסים מנמיכי טווח מדרום לנתניה – ומכאן ככל הנראה הטעות בדבר קיומו של הבסיס.

מפת 1:50.000 ובה סימון המיקום של המסלולים ושל האתרים שהותקפו

מפת 1:50.000 ובה סימון המיקום של המסלולים ושל האתרים שהותקפו

ובכן לא היא. הפשלה של המודיעין הירדני הייתה בכך שלא השכיל למחוק מרשימת המטרות שלו יעד שאבד עליו הכלח. בהיותי ילד בן כפר סבא טיילתי בפרדסי האזור וגיליתי מדרום למושב בצרה טרקטורים ענקים עם כיתובים באנגלית ( אמריקאית) שעסקו בבנית תשתית ענק ובסלילה באתר שנחשב אז לסודי ביותר. שנים לאחר מכן כשהייתי חניך בקורס טיס של גדנ”ע אוויר שבסיסו היה בשדה התעופה סירקין תרגלנו נחיתות אונס מעל “השדה האדום” שמצפון לרעננה[4].

שנים ניסיתי לברר מה הרקע לשדה הזנוח שמעולם לא הושלם. רק לאחרונה[5] מצאתי בספרו של יואש צידון[6] את הפיתרון לסוגיה. וכך כותב צ’אטו: “ב-1952 הייתה ברית בגדד בתהליך התגבשות, והיוותה מקור לדאגה חמורה לבן גוריון. הוא פתח במאמצים לפתות את ארה”ב לבוא בברית נפרדת עם ישראל. במסגרת מאמציו, הציע בן גוריון לבנות בסיס גדול לאמריקנים ליד נתניה, שיקלוט את המפציצים החדישים מסוג  47 –B בעלי ששה מנועי סילון. מכאן היה ל 47 –B טווח סביר לאיים על ברית המועצות[7].”

“בהתחלה נסללה מדרום מזרח לנתניה התשתית למסלול תעופה ענקי במושגינו דאז, אשר אילו הופעל להנחתת מטוסי סילון, הייתה הגישה הסופית אליו מעל שטח ירדן, הרחוקה רק חמישה עד שבעה קילומטרים מהמסלול. הוא נקרא בפינו “המסלול האדום” משום שעל פי פקודה שקיבלו כל טיסי החיל, הוא היה אסור לנחיתה אפילו בתנאי חירום…. ברית בגדד הייתה נפל, ו”המסלול האדום” ננטש”.

השדה אכן ננטש אבל למייטב זכרוני, כילד שקרא את גליונותיו האדומים של “העולם הזה”, היה זה לאחר שהתגלתה הפעילות בו גם למק”י ולמפ”ם שהתנגדו להפגנה זו של מדיניות פרו אמריקאית, מצד בן גוריון, והקימו קול זעקה. המודיעין הירדני שאיתר את בנית השדה לא עקב כיאות, לא חש בנטישה ולא מחק את השדה מרשימת המטרות שלו. ריבוי הגיחות של מטוסי חיל האוויר שצללו לעבר מתקן האימונים של הנ”מ בשדה התעופה בהרצליה, הטעה אותו ככל הנראה, לחשוב כי השדה חי ופעיל.

כשהגיעו ההאנטרים הירדנים לתקיפה, ללא מודיעין עדכני, הם התקשו לגלות את המסלולים הנטושים שבצדם כבר נשתלו פרדסים, ואת המטוסים שמעולם לא חנו בו. כמטרות חליפיות הם פגעו במפעל “אביק” מצפון מערב ובמפעל “אלבר” שממזרח לאתר השדה הנטוש.

[1] נהרג כרמטכ”ל הצבא המצרי במלחמת ההתשה באזור איסמעיליה מפגיעת רק”ק ישראלי מסוג “זאב”.

[2] אפרים קם (עורך), חוסין פותח במלחמה, מלחמת ששת הימים בעיני הירדנים, מערכות, 1974, ע’ 62. בהערת המערכת נמסר כי ההפעלה הייתה על פי תוכנית ההגנה הירדנית”אל חוסיין” – שהוכנה עוד בשנת 1965 – במסגרת התכנון של הפיקוד הערבי המשותף.

[3] על פי חוסיין תקפו העיראקים בהמשך את שדה התעופה לוד והסורים את רמת דוד ואת בתי הזיקוק בחיפה. שם, ע’ 64.

[4] על הקצה המערבי של המסלול נערם הר הזבל של רעננהמתחת לפניה של”עם הרוח” לצלע הבסיס של מסלול 29 בהרצליה.

[5] בעקבות הפנייתו של רס”ן אילן ורשאי.

[6] יואש צידון-צ’אטו, ביום בליל בערפל, ספרית מעריב, תל אביב , 1995, עמ’ 176 – 177.

[7] עד אותה עת שימש הבסיס הבריטי הענקי אבו סוויר בשולי הדלתא במצרים, כבסיס קדמי מתוכננן למפציצים האמריקאים.

על המחבר: תת-אלוף (מיל’) ד”ר דני (דניאל) אשר, הוא היסטוריון וחוקר צבאי המשמש כמרצה במכללות של צה”ל ובמכללת בית ברל. היה בסגל האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, בר אילן  ומכון אבשלום. בעקבות ניסיונו רב השנים כקצין מודיעין הוא מתמחה במחקר היסטורי צבאי של פעולות הצבאות הערבים. התמחותו מתמקדת במלחמות ישראל ערב אך עוסקת גם בהתפתחותם של הצבאות המקיפים את מדינת ישראל במעגלי הלחימה הקרובים והרחוקים. תא”ל (מיל’) ד”ר אשר השלים את עבודת הדוקטוראט שלו באוניברסיטת חיפה ובעקבותיה הוציא לאור בשנת 2003 את ספרו – לשבור את הקונספציה- העוסק בסיפורה של מלחמת יום הכיפורים מנקודת המבט המצרית. בעקבות עבודת המאסטר שלו באוניברסיטת תל אביב יצא לאור בהוצאת “מערכות” ב- 1985 גם ספרו – הפעלת כוח משוריין בהר – המעורבות הצבאית הסורית בלבנון (1975 – 1976). ביום השנה השלושים למלחמת יום הכיפורים עסק כעורך משנה עם זאב שיף ואיתן הבר בכתיבת  עשרות ערכים בלכסיקון מלחמת יום הכיפורים. בשנת 2008 יצא לאור הספר אותו ערך “הסורים על הגדרות” העוסק במלחמת יום הכיפורים בפיקוד הצפון.על בסיס מחקריו השונים באמ”ן ובמחלקת היסטוריה וכעורך “מערכות” הוציא לאור עשרות עבודות ומאמרים שלו  בנושאי מלחמות במזרח התיכון, מלחמות ישראל – ערב ובעיקר מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל, משחקי מלחמה וסימולציה, היסטוריה של צבאות ערב ויחידות צה”ל ונושאים נוספים הקשורים לתחום המחקר והפיתוח  של אמצעי לחימה בשדה הקרב העתידי. רבים ממאמריו תורגמו לאנגלית.דני אשר הינו חבר בועדה האקדמית של העמותה להיסטוריה צבאית ובוועדת ההיגוי של מרכז גלילי, והוא מרצה קבוע בסימינרים ובימי העיון של העמותה, ברדיו, ובאירועים שונים אחרים – בנושאי מלחמות ישראל ערב, צבאות ערב, ארטילריה, הנדסה, לוגיסטיקה, ומודיעין.בעברו היה דני פעיל בגדנ”ע אוויר, אך בעיות עיניים פסלו אותו מקורס טייס. כעבור אי אלו שנים, בגיל 65, קיבל ממשפחתו מתנת יום הולדת – לימודי טיס.

 

תגובות

תגובות

סגור לתגובות.