שדה הרצליה – ימים ראשונים/תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר

משהתברר להנהגת הישוב כבר בכ"ט בנובמבר 1947 כי פנינו למלחמה החלו עבודות נמרצות להכשרתו של שדה דב כשדה עיקרי לשרות האוויר. תוך כדי עבודות ההכשרה בשדה דב, נמשכו עבודות ההכשרה והבנייה של מסלולי עפר נוספים, שנועדו מלכתחילה לנחיתתם של מטוסי תובלה נושאי נשק ותחמושת מחו"ל. עבודות אלו נעשו בסיוע חברת "סולל בונה", במסגרת מבצע "יקום פורקן": שני מסלולים נבנו בהרצליה, אחד ברשפון, אחד במעברות ושניים באבן יהודה. במסלולים אלה לא הוכשרו בתחילה מתקני עזר, אולם הושם בהם דגש על אמצעים שיאפשרו העלמה של מטוסים נוחתים.

כחלק מ"תוכנית ד'", לקראת פלישה צפויה של צבאות ערב, קבע המטה הכללי שהכוח האווירי יתארגן בארבע כנפות מרחביות, דומות בהרכבן ובתפקידיהן, ועוד כנף גדולה יותר לתפקידים מיוחדים, שתעסוק בהפצצה, קרב, תובלה, צילום ואימונים. הכנף המרכזית תוכננה להתבסס בכפר סירקין או בעין שמר, עם בסיסי משנה בהרצליה, ברשפון, באבן יהודה ובמעברות;

ההתארגנות המחודשת של חיל האוויר עם הקמת מדינת ישראל, חייבה מעורבות של מפקדת החיל גם בנושא הכשרת הבסיסים, המסלולים והמתקנים לייעודם. מחלקת העבודות של החיל פעלה נמרצות להנחת התשתיות החיוניות (או לשיקומן במקומות שהיו) בבסיסי החיל ובמסלולי החירום השונים ברחבי הארץ. העיסוק המרכזי של המחלקה היה בהמשך פיתוחו של שדה דב, בבניית שדה התעופה בהרצליה ובהכשרתם הראשונית של בסיסי חיל האוויר החדשים בעקרון, ברמת דוד, בחצור ובכפר סירקין. במקביל, המשיכה המחלקה לטפל במנחתי החירום הפזורים במרחבי הלחימה השונים בגליל, בנגב, באזור המרכז ובירושלים.

תוכנית שדה התעופה הרצליה – 1948, מעיזבונו של המהנדס שלמה גילוץ – מפקד מחלקת העבודות (בינוי) בשרות האוויר

תוכנית שדה התעופה הרצליה – 1948, מעיזבונו של המהנדס שלמה גילוץ – מפקד מחלקת העבודות (בינוי) בשרות האוויר

למן ה-15 במאי 1948 המשיכה מחלקת העבודות של חיל האוויר באחזקת המנחתים שהוכנו למבצע "יקום פורקן" – בהרצליה, ברשפון, במעברות ובאבן יהודה. בחלקם אף הוחל בהכנות לשימוש מלא. בקרבת המנחתים הוכנו עמדות להגנה אווירית, מחסני תחמושת, מתקנים לאגירת דלק ו"מצפנות" למטוסים, ובאחדים מהם אף נעשתה פעולה להצמחת עשב, כדי לשפרם ולהפכם למסלולים מתאימים יותר למטוסי קרב. המסלול בהרצליה הפך למסלולה של טייסת הקרב של החיל, ובקרבתו גם נבנה בסיסה של הטייסת. מאוחר יותר הושמש המסלול במעברות כבסיסה הזמני של טייסת הקרב.

הכשרת המסלול בהרצליה כבסיס לטייסת הקרב
ביוני 1948 הוחלט על הפיכתו של המסלול בהרצליה לבסיסה של טייסת הקרב 101. על פי הוראות מחלקת העבודות החילית, החל "סולל בונה" בעבודות קדחתניות בסמוך למסלול – להטמנת מכלי דלק, להקמת בנייני עזר ולתיקון המסלול ודרכי הגישה אליו. ארבעה בתים בקרבת השדה בהרצליה, שנועדו על ידי המועצה לשמש כמגורי עולים, הוסבו על ידי מחלקת הבינוי לשיכונים לאנשי הטייסת. פרט לאלה הוקמו בבסיס חדר אוכל, מטבח ושירותים. ב-24 ביוני 1948 נמסר כי הבסיס מוכן לשימוש, וב-5 ביולי הוחל בהעברת מטוסי הטייסת משדה עקרון להרצליה. זאת, על אף שאספקת החשמל והקמת מערכת הקשר לבסיס החדש טרם הושלמו. המטוסים שנחתו במקום רוכזו בפרדס ובמטע בננות של גן רשל הסמוכים למסלול, וכמגדל פיקוח שימש מגדל מים סמוך.

עיכובים בהשלמת הכשרתו של הבסיס בהרצליה הביאו בסוף יולי להעברת מטוסי הקרב ממנו למנחת במעברות, אלא שמפקד הטייסת, מודי אלון, היה מודאג משהיית המטוסים במעברות, וביקש לזרז את העבודות בהרצליה. העבודות בשדה נמשכו, אך עתה הסתבר שהוא אינו מתאים לפעילות בחורף. למרות זאת, הוחזרו אליו מטוסי הקרב. 15 דונם משטחי המטעים של גן רשל, בקרבת הבסיס, נתפסו על ידי הטייסת לצורך פיזור המטוסים בין העצים. מפקד הטייסת המשיך להתלונן – הפעם על הצורך הדחוף לבנות צריפים למגורים בשדה, לשיכונם של 260 איש. מחלקת הבינוי החילית לא הייתה מוכנה לבצע את העבודות בלי אישור מפקד החיל, ולכן הציע מודי אלון לתקנן לבסיס יחידת בינוי, בפיקודו של המהנדס ליברמן, ולתת לה שתי משאיות וטנדר לצרכי השגחה ופיקוח על ביצוע העבודות.

בתחילת אוקטובר 1948 הודיע אליעזר בודנקין מפקד הבנוי של חיל האוויר, על סיום הכנת התוכניות לכיסוי מסלול 1 בשדה הרצליה (באורך 1,000 מטרים) בכורכר בעובי של 15 ס"מ, עם ניקוז מתאים; על הקמת האנגר בגודל 30×30 מטרים ובתי מלאכה נוספים; על הקמת שישה פֶנים חדשים כפולים להגנה נגד מטוסים, עם דרכי גישה מתאימות; על הקמת שיכון נוסף ל-200 איש בצריפים; על הקמת שק"ם עם חדרי משחק; ועל התאמת העמדות ומחסני התחמושת לתקופת החורף. בודנקין העריך שעד 1 בדצמבר יהיה הבסיס מוכן במלואו לשימוש חורפי.

למרות זאת, נמשך החשש מפני האפשרות שהשדה ללא יהיה כשיר לחורף, חשש שהביא למסקנה כי יש להעביר את טייסת הקרב 101 למקום אחר. ב-16 באוקטובר 1948, תוך כדי החיפושים אחרי המקום החדש, נהרג מפקד הטייסת והשדה, מודי אלון. לאחר התלבטות בין השדות בבית דראס ובקסטינה, הוחלט להעביר את הטייסת לקסטינה (חצור) ולהחיות את הבסיס שם.

על המחבר: תת-אלוף (מיל') ד"ר דני (דניאל) אשר, הוא היסטוריון וחוקר צבאי המשמש כמרצה במכללות של צה"ל ובמכללת בית ברל. היה בסגל האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, בר אילן ומכון אבשלום. בעקבות ניסיונו רב השנים כקצין מודיעין הוא מתמחה במחקר היסטורי צבאי של פעולות הצבאות הערבים. התמחותו מתמקדת במלחמות ישראל ערב אך עוסקת גם בהתפתחותם של הצבאות המקיפים את מדינת ישראל במעגלי הלחימה הקרובים והרחוקים. תא"ל (מיל') ד"ר אשר השלים את עבודת הדוקטוראט שלו באוניברסיטת חיפה ובעקבותיה הוציא לאור בשנת 2003 את ספרו – לשבור את הקונספציה- העוסק בסיפורה של מלחמת יום הכיפורים מנקודת המבט המצרית. בעקבות עבודת המאסטר שלו באוניברסיטת תל אביב יצא לאור בהוצאת "מערכות" ב- 1985 גם ספרו – הפעלת כוח משוריין בהר – המעורבות הצבאית הסורית בלבנון (1975 – 1976). ביום השנה השלושים למלחמת יום הכיפורים עסק כעורך משנה עם זאב שיף ואיתן הבר בכתיבת עשרות ערכים בלכסיקון מלחמת יום הכיפורים. בשנת 2008 יצא לאור הספר אותו ערך "הסורים על הגדרות" העוסק במלחמת יום הכיפורים בפיקוד הצפון. על בסיס מחקריו השונים באמ"ן ובמחלקת היסטוריה וכעורך "מערכות" הוציא לאור עשרות עבודות ומאמרים שלו בנושאי מלחמות במזרח התיכון, מלחמות ישראל – ערב ובעיקר מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל, משחקי מלחמה וסימולציה, היסטוריה של צבאות ערב ויחידות צה"ל ונושאים נוספים הקשורים לתחום המחקר והפיתוח של אמצעי לחימה בשדה הקרב העתידי. רבים ממאמריו תורגמו לאנגלית. דני אשר הינו חבר בועדה האקדמית של העמותה להיסטוריה צבאית ובוועדת ההיגוי של מרכז גלילי, והוא מרצה קבוע בסימינרים ובימי העיון של העמותה, ברדיו, ובאירועים שונים אחרים – בנושאי מלחמות ישראל ערב, צבאות ערב, ארטילריה, הנדסה, לוגיסטיקה, ומודיעין. בעברו היה דני פעיל בגדנ"ע אוויר, אך בעיות עיניים פסלו אותו מקורס טייס. כעבור אי אלו שנים, בגיל 65, קיבל ממשפחתו מתנת יום הולדת – לימודי טיס.

תגובות

תגובות

סגור לתגובות.